שֵׁם - והוראת עברית כשפה שנייה

שֵׁם

זֶהוּת

מַשְׁמָעוּת

בכל שפה,

הדרך בה ילד מתחיל ללמוד את השפה הכתובה

היא דרך השם שלו (או שלה).

כבר מגיל קטן-

ההורים מסמנים את פרטי הילדים עם מדבקות שֵׁם

כמו גם הצוות החינוכי-

המסמן את המגירות/התאים/העבודות עם שֵׁם הילד.

ועם זאת,

בלימודי עברית כשפה שנייה,

לדעתי לא ניתן מספיק זמן לעניין השֵׁם.

מגוון תלמידים שפגשתי לאורך השנים כבר ידעו הרבה אותיות,

זיהו מילים קטנות והיו בעלי אוצר מילים נכבד,

אבל עדין,

התקשו מאוד בכתיבת השם שלהם באופן עצמאי.

ואז, כשהבן שלי הגיע לגן טרום חובה (בניו יורק),

למדתי שחלק מתכנית הלימודים היא כתיבת השם,

זה לא משהו שנעשה ׳על הדרך׳

זו אחת ממטרות ההוראה והלמידה לילדים בגילאי 4-5.

מידי בוקר, כשהילדים הגיעו לגן, הם היו מתיישבים בשולחן מיועד וכותבים את השם שלהם 3 פעמים.

בראש כל דף המורה כתבה את השם כפי שצריך להיות כתוב,

והילדים בהתחלה העתיקו,

ועם הזמן, פשוט כתבו באופן עצמאי.

משם הילדים המשיכו לשחק במרכזי הגן השונים.

המורות גם השתמשו בשפה המעצימה את כתיבת השם-

הן היו שואלות:

״האם כבר חתמת את השם שלך הבוקר?״

ובכך נתנו משמעות לשם- זו חתימה,

וחתימה זה משהו שאנחנו משתמשים בו,

זו מיומנות חשובה,

זה כלי!

ונכון שניתן לדון בנושא של האם זה גיל צעיר מידי בשביל לכתוב,

ויכול להיות שכן,

אבל אני לקחתי מההתנסות הזו את הכלי,

ולא את הזמן בו מיישמים אותו.

ולכן,

בשיעורי העברית שלי אני שמה המון דגש על כתיבת השם,

ומבקשת מהתלמידים לחתום את השם שלהם 3 פעמים בתחילת השיעור.

מלבד תחושת הסיפוק מכך שהתלמידים מביעים שיפור בכתיבה,

הם גם על הדרך רוכשים את המיומנות שבין הצליל הנשמע לאות הכתובה.

ואז, בשלב רכישת הקריאה, ניתן להשתמש בשמות חברי הקבוצה או בני המשפחה כדי לזהות את הצלילים השונים ואת סימני הניקוד.

ובנימה קלה של הומור... :)